<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' מרור</h1>
<h2>דף לט.</h2>
הו' מרור מד"ס (ק"כ.) אמר רבה מצה בזה"ז דאורייתא מרור דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא ותנן אלו ירקות שאדם יוצאין בהן י"ח בפסח בחזרת בעולשין בתמכא ובחרחבינא ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין לכזית. חזרת חסא. עולשין הנדבא לשון ערבי בלע"ז ליטשינ"ש. תמכא תמכתא שמה מריב"י בלע"ז. חרחבינא אציא דדיקלא. לרבי' אלפסי הנדקי"ק והיא רומונ"ש בלע"ז. ורש"י ז"ל פי' סיב הגדל ונכרך סביב הדקל. מרור חוליתא. וא"ר הושיעא מצוה בחזרת. ואמר רבא מאי חסא דחס רחמנא עלן. ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן למה נמשלו מצריים למרור לומר לך מה מרור תחלתו (דק) [רך] וסופו קשה אף מצריים תחלתן (דקין) [רכין] וסופן קשין. ויוצאין בהן בין לחים בין יבשים. ואר"ח ל"ש אלא קלח אבל עלין לחין אין יבשין לא ומסתברא יבשין הוא דלא הא כמושין שרי אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין (ופי' רבי') [ופ' רבי' אלפסי] כסתם מתני' דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הל' כסתם אע"ג דהכי פליגו בברייתא יוצאין בין לחין בין יבשין.
